24.09.10 - היום הראשון
לקחתי מונית משדה התעופה לחוף של העיירה הקרובה הנקראת Kremasti הנמצאת צפונית לשדה התעופה. ושם התחלתי במלאכת הרכבת הקיאק. בהתחשב בכך שקמתי מוקדם לפנות בוקר והרכבת הקיאק גוזלת אף היא אנרגיה תכננתי מסלול קצר ליום הראשון, אך מכיוןן שנסעתי צפונה יותר ממה שחשבתי הוארך המסלול של היום הראשון בעוד כ 7 ק"מ.
הרכבת הקיאק לקחה יותר זמן ממה שחשבתי עקב טעות בהרכבה, אולם לאחר מאבק של כשעתיים סיימתי להרכיב את הקיאק ולהכניס את כל הציוד לתוכו ולצאת לדרך. שמרתי ב GPS את הנקודה הזאת והיא גם תהיה נקודת הסיום של המסע.
הכיוון של החתירה הוא דרום מערב והרוח שנשבה לא היתה חזקה - עד כ 12 קשר, אבל היא היתה קדמית חדה דבר שהקשה על ההתקדמות במידת מה. כמו כן היו גם גלים עד כ 70 ס"מ. עקב לחץ הזמן חתרתי ללא הפסקה על החוף ( בהמשך ללא קשר לזמן חתרתי ללא הפסקה ). ההפסקות היחידות היו לשתיית מים ולאכילת חטיף.
המחצית השנייה של הדרך הייתה מתישה אך לפחות הנוף השתנה לטובה. עד אז היה נוף סתמי ונראו על החוף כל מיני שרידי חממות ובקתות ישנות במצב ירוד. כאן החל נוף הררי במקצת מה שנתן מידת מה של דרמטיות והוד, אם כי בעיקר הייתי עסוק בלהתקדם.
הגעתי לעיירה קטנה בשם Kameiros לאחר 32.5 ק"מ ו 5:45 שעות ומיד מצאתי חדר ללילה כך שאוכל לנוח טוב מהיום הלא קל שעבר עלי.
25.09.10 - היום השני
אין ספק שמקלחת , ארוחה ושינה טובה מחדשות את כל האנרגיות, ואכן, קמתי בבוקר כמ חדש, מוכן ליום הארוך המצפה לי.
יצאתי ב 08:45 והתחלתי להתקדם מערב הלכיוון האי חאלקי. הדרך לחאלקי רצופה באיים קטנים כך שלמרות שהמרחק הוא בערך 18 ק"מ זה לא ממש חציה. התקדמתי ופתאום שמתי לב שהשמש לא במקום בו היא אמורה להיות, כלומר אני מתקדם לכיוון הלא נכון.תיקנתי את כיוון החתירה והתחלתי להיות קצת יותר ממוקד. גם ככה יש לי היום יום ארוך ואין צורך להוסיף ק"מ מיותרים.
כשיצאתי לדרך הים היה שקט מאד אך בהמשך היום השתנה המצב מספר פעמים, כמובן גם תלוי בכיוון חתירה שלי.
בבוקר שיצאתי כיוונתי את הסקאג אך בכל זאת הקיאק קצת משך ימינה מה שהיקשה על ההתקדמות. מכיוון שאני לבד אין באפשרותי להרים את הסקאג כך שצריך להמשיך כך. התקרבתי לאי חאלקי והרוח התחזקה לכ 15 קשרים וגם הים התחיל לעלות. אומנם החלטתי לעשות קצת הפסקות אבל מצב הים והמרחק הגדול יחסית גרמו לי לשנות את החלטתי ולהמשיך לחתור. הפסקות היו רק על המים בתוך הקיאק. הטיול הופך לאט לאט למסע. מסע טוב.
החתירה בצד הצפוני של חאלקי היא לאורך מצוק וסלעים חשופים ללא צמחיה מרשימים בעוצמתם. הים די שקט והמקום מוגן למדי מהרוח הדרום מזרחית. מידי פעם כאשר המפרץ גדול יותר מרגישים את הרוח ויש משבי רוח המקשים על החזקת המשוט, אך הים לא מתפתח ולא מעלה גלים.
בקצה המערבי של האי התחלתי את הירידה דרומה ושם כבר הרוח התחזקה לעוצמה של כ 20 קשרים והורגשה מאד. הקיאק שמר על הכיוון בצורה מצויינת, עולה ויורד על הגלים והרגשת היציבות של הקיאק מצוינת. הסלעים ממשיכים להיות חשופים מצמחיה עד אשר נראה פתאום עץ בודד ניצב לו כאילו לא שייך. נקודת היעד שלי היא מפרץ לפני העיר חאלקי אך שהגעתי לשם, ואני כבר מפונק לאחר לילה בצימר, וגיליתי שאין שם מקומות לינה החלטתי להמשיך לעיירה עצמה. כאן קצת הסתובבתי בין כמה חופים עם הקיאק כדי למצוא מקום לינה. הק"מ הנוספים שעשיתי היום יחסכו ממחר.
כך לאחר 46 ק"מ ו 7:38 שעות חתירה יצאתי מהקיאק. מצאתי חדר ממול וסיימתי עוד יום חתירה.
26.09.10 - היום השלישי
יצאתי בשעה 9:05 בבוקר ליום חתירה שאמור להיות לא ארוך במיוחד עקב הק"מ שחסכתי בחתרתי העודפת מאתמול.אך מרחק זה דבר אחד וזמן החתירה זה דבר אחר. מצב הים משנה את הדברים מהקצה אל הקצה. הרוח נשבה בעוצמה של למעלה מ 10 קשרים, לא משהו מיוחד, אבל זה כבר היה בשעה המוקדמת של היציאה כך שנראה שהים הולך להיות עם רוח וגלים הרבה יותר חזקים. המרחק בחזרה לאי רודוס הוא חציה של 11.5 ק"מ ( בקו אווירי זה משהו כמו 10.5 ק"מ) ואמור לקחת כשעתיים או אף פחות. במצב של הים בו הרוח הולכת ומתחזקת והגלים הולכים וגובהים, הדרך התארכה ללמעלה משלוש שעות חשל תירה לא קלה. הגלים הגיעו מפעם לפעם לגובה של מטר ואף יותר והרוח נשבה במהירות של כ 20 קשרים עם משבי רוח במהירות גבוהה יותר. קצב ההתקדמות איטי למדי אם כי אני בכל זאת מתקדם.לאחר הגעתי לרודוס אני מגיע לפינה שם אני פונה לכיוון היעד הנמצא דרום מזרחית. הרוח יורדת והים קצת נרגע אם כי עדיין מפעם לפעם יש משבי רוח חזקים. לאחר כ 28 ק"מ ו 7:15 שעות אני מגיע ליעד והתחלתי לחפש חדר ללילה. אין. הלילה אשן באוהל. על החוף יש מקלחת כך שיכולתי להתקלח. התקנתי את האוהל ולפחות לא הבאתי אותו סתם.
27.09.10 - היום הרביעי
בבוקר קיפלתי את האוהל וארגנתי את הציוד. השינה בלילה לא היתה משהו והתעוררתי די הרבה פעמים. המזרן קצת צר וכבל סיבוב עליו מתעוררים. נראה לי שיש לחשוב על מזרן ירחב יותר.
יצאתי לדרך בשעה 08:35. גלי החוף היו קצת חזקים אם כי לא משהו שיש לדאוג בגינו. מסתבר שהגלים היו חזקים יותר ממה שחשבתי ולאחר שעברתי את הגלים ראיתי שאין מפה ואין ספוג. החלטתי לחזור לחוף בשביל הסיכוי הקלוש שאולי אמצא את המפה או את הספוג או את שניהם. לא, לא מצאתי. המפה הייתה צמודה לסיפון עם גומיה והמסקנה שיש לחורר אותה ולקשור אותה לקיאק ולא רק להצמידה עם הגומי. את הספוג יש להכניס לתוך הקיאק מאחורי המושב כך שיהיה שמור במקום בטוח.
יצאתי שוב לדרך, ללא המפה, אך מכיוון שידעתי את המרחק ומכיוון שהנקודה שאליה רציתי להגיע הייתה מצוינת ב GPS שלי לא הרגשתי עם אובדן המפה בעיה רצינית.
המסלול היום התחלק לשלושה חלקים. הראשון כ 12 ק"מ לכיוון דרום מערב, לאחר מכן כ 10 ק"מ לכיוון דרום מזרח ולבסוף עוד כ 12 ק"מ לכיוון צפון מזרח.
הקטע הראשון לא היה קל מכיוון שהקיאק משך ימינה די בחוזקה והייתי צריך לעבוד קשה כדי לשמור על הכיוון. לאחר כ 4 ק"מ החלטתי לרדת לחוף ולהוריד את הסקאג. זה קצת עזר אם כי עדיין הייתה משיכה קלה. לאחר כשעתיים וחצי של חתירה התחלתי את החלק השני. קו חוף סלעי ורוח צד חזקה עזרה לקיאק לשמור על הכיוון. בקצה החלק הזה ישנו אזור ששם הרבה אנשים גולשים בגלשני רוח ובקייט סרפינג. האזור נחשב עבורם למקום טוב עקב הרוחות החזקות הנושבות במקום.
הקצה נראה כמו אי והחלטתי לחצות בין מה שנראה לי כאי לבין היבשה. לאחר כמחצית הק"מ הבחנתי בלשון יבשה המחברת את היבשה ל"אי" ושברתי החוצה והקפתי את ה"אי".
נכנסתי לחלק השלישי של החתירה וכאן כבר היו גלי גיבוע לא גבוהים מידי ומאד נוחים מבחינתי מכיוון שהגלים עזרו לי להתקדם. נכנסתי לנקודת היעד ושם שאלת אדם שעבד במסעדה בקשר לעיירה הבאה והוא אמר שזה במרחק של 8 ק"מ. אז החלטתי שאני ממשיך. עברו 8 ק"מ ושום דבר. השמונה הפכו ל 12 ק"מ וירדתי לחוף לאחר כ 47 ק"מ ו למעלה מ 7 שעות חתירה. הגעתי לעיירה Genadi. הסתבר לי לאחר בדיקה במפה שאכן העיירה שאמרו לי עליה אכן הייתה במרחק 8 ק"מ אך 4 ק"מ לאורך החוף ועוד 4 ק"מ לתוך היבשה מה שבכל מקרה לא התאים לצרכי.
מצאתי חדר קרוב מאד לחוף.
במקרה הגעתי ביום שבו מתקיימת כל שנה חגיגה לכבוד התיירים. הם מארגנים מטבח ומגישים אוכל לתיירים חינם אין כסף. בשר, דגים, תוספות, סלטים, דברי מתיקה, יין, אוזו, משקאות תוססים. בנוסף להקה מקומית מנגנת מוזיקה יוונית אלא מה, ולאחר מכן הופיעה להקה מקומית בריקודי עם יווניים. מפעם לפעם נורו זיקוקים. היה ממש מעניין, משביע ונעים.
28.09.10 - היום החמישי
שיצאתי בבוקר עוד לא הייתי סגור על התוכנית של היום או שכן הייתי סגור בעניין רק עדיין לא הודיתי בכך כלפי עצמי. מכיוון שביום הקודם חתרתי יותר אז אפשרות אחת הייתה לחתור היום פחות. האפשרות השנייה לחתור את המרחק היומי - 35 ק"מ - אולי עוד קצת ולעצור היכן שיש מקום יישוב. האפשרות השלישית הייתה להשלים את היום הקצר ולהוסיף את החתירה של היום הבא שזה 51 ק"מ. לא החלטתי שיצאתי לדרך אם כי את האפשרות הראשונה פסלתי מייד. בתוכי אני חושב שכבר ידעתי שאני הולך על האפשרות השלישית אבל כדי לא להבהל מהמרחק הגדול עוד העמדתי פנים כאילו האפשרות השנייה קיימת.
מזג האוויר היה מצוין. בשלוש השעות הראשונות גלי הגיבוע הלא גבוהים הבאים מאחור עוזרים לי להתקדם די מהר. עברתי 22 ק"מ ואז הגעתי למפרץ די גדול והחלטתי לחצות אותו ישר ולא ללכת לאורך החוף שנראה גם מבחינת הנוף די משעמם. 15 הק"מ של חציית המפרץ מואטים קמעה עקב גלי צד אך עדיין ההתקדמות הינה בקצב משביע רצון. אני משער שאוכל להשלים את האפשרות השלישית ללא בעיות מיוחדות. העצירות שאני עושה הן בתוך הקיאק על פני המים והם לצורך שתיית מים ומפעם לפעם אכילת חטיף. באופן כללי בזמן החתירה אני כמעט ולא אוכל וגם שתיית המים היא לא בכמויות גדולות מידי. מספר העצירות קטן למדי ומשכן מספר דקות סופרות בלבד. מסע, כבר אמרתי.
לאחר כ 8.5 שעות ו כ 51 ק"מ הגעתי לעיירה Faliraki ותוך זמן קצר מצאתי חדר במלון. צימרים לא היו בקרבת מקום וממש לא הרגשתי רצון אחרי יום ארוך של חתירה להתחיל בחיפושים ארוכים מידי, טוב, קצת פינוק מגיע. בזמן שאני כותב את שעבר עלי היום אני יושב במרפסת החדר במלון המשקיפה אל הים ומרגיש שהכל זז. נראה ש 8.5 שעות בקיאק עושות את זה.
29.09.10 - היום השישי
היום הוא היום האחרון של החתירה. מכיוון שהתחלתי ביום הראשון יותר צפונה ממה שתכננתי אזי היום יהיה קצר יותר ובסה"כ כ 28 ק"מ בלבד. מה שנקרא חצי יום עבודה.
כמו תמיד ביום האחרון יש מין תחושה של מה שנשאר זה משהו ללא שום ייחוד אלא פשוט משהו שצריך לעשות על מנת לסיים.לאחר ארוחת הבוקר יצאתי לדרך בשעה 08:45 לכיוון העיר רודוס והצד הצפון מזרחי של האי. הקצה של האי זה בערך מחצית הדרך של היום. דרך ללא ייחוד כלשהוא.
כשהגעתי לעיר נכנסתי לנמל.ןכאן אפשר היה לראות את העיר הימי ביניימית של רודוס שמהווה את החלק היפה ביותר של יום החתירה. חתרתי קרוב לחומות העיר העתיקה עם המגדלים וצפיתי לכנסיות והמסגד בתוך העיר.
החלק האחרון של המסע היה להגיע לנקודת ההתחלה. עברתי את 28 הק"מ בכ 4.5 שעות חתירה.
ירדתי לחוף וביקשתי מבחור שנפש שם שיצלם אותי, התמונה היחידה שבה אני מצולם.
חיפוש החדר ארך קצת יותר זמן מהרגיל אך לבסוף מצאתי ובנוסף בעלי המקום הסיע אותי לחוף וחזר לבקשתי לאחר שעה, זמן שבו קיפלתי את הקיאק והכנסתי אותו ביחד עם שאר הציוד לתוך שני התיקים.
עוד מסע הגיע סיומו.
סיכום
בזמן המסע נשאלתי אם אני נהנה והשבתי שאין כאן שום עניין של הנאה או סבל. זה פשוט משהו אחר, כמו שנאמר בשיר בשינוי קל - "זה רק אני והקיאק שלי". יש כאן בהחלט אתגר, גם פיזי וגם נפשי. זה בולט במיוחד בזמן הים קשה ו"צריך" להמשיך לחתור גם אם זה קשה, כי מה לעשות, בלי לחתור לא מתקדמים ואם התנועות איטיות אזי ההתקדמות איטית.
הגלים מאיטים את המהירות כמו למשל ביום השלישי שמהירות ההתקדמות שלי הייתה כ 60% בלבד ממהירות ההתקדמות שלי ברוב הימים האחרים. המאמץ לעומת זאת היה רב.
גם ביום הראשון החלק האחרון שלו היה קשה לי מאד עקב העייפות מהלילה הקצר והרכבת הקיאק. המסלול היה ארוך מהמתוכנן והדרך נראתה שאינה נגמרת. היה "קל" לוותר ולרדת לחוף ולקבוע את חניית היום הראשון לאותו מקום שהגעת אליו. אבל לא וויתרתי, ואפשר לומר שחרקתי שיניים והמשכתי כדי להגיע לנקודה שאליה תכננתי להגיע.
יש בהחלט סיפוק מהשלמת ההקפה אף ביום אחד פחות מהמתוכנן.
הדרך נותנת שקט, בלי משימות וטרדות של היומיום, בלי דברים "שצריך" לעשות.
אפשר לומר שיש כאן משהו מדיטטיבי.
סיכום מרחקים וזמנים
יום מרחק זמן מהירות ממוצעת מרחק מצטבר זמן מצטבר מהירות ממוצעת מצטברת
1 32.50 5:45 5.65 32.50 5:45 5.65
4 47.65 7:22 6.47 153.72 27:59 5.48
5 50.89 8:28 6.01 204.61 36:27 5.61
6 28.11 4:23 6:41 232.72 40:50 5.70
קישור למפה
http://connect.garmin.com/activity/51255391
קישור לתמונות
http://picasaweb.google.com/odzamir/2010#
לקחתי מונית משדה התעופה לחוף של העיירה הקרובה הנקראת Kremasti הנמצאת צפונית לשדה התעופה. ושם התחלתי במלאכת הרכבת הקיאק. בהתחשב בכך שקמתי מוקדם לפנות בוקר והרכבת הקיאק גוזלת אף היא אנרגיה תכננתי מסלול קצר ליום הראשון, אך מכיוןן שנסעתי צפונה יותר ממה שחשבתי הוארך המסלול של היום הראשון בעוד כ 7 ק"מ.
הרכבת הקיאק לקחה יותר זמן ממה שחשבתי עקב טעות בהרכבה, אולם לאחר מאבק של כשעתיים סיימתי להרכיב את הקיאק ולהכניס את כל הציוד לתוכו ולצאת לדרך. שמרתי ב GPS את הנקודה הזאת והיא גם תהיה נקודת הסיום של המסע.
הכיוון של החתירה הוא דרום מערב והרוח שנשבה לא היתה חזקה - עד כ 12 קשר, אבל היא היתה קדמית חדה דבר שהקשה על ההתקדמות במידת מה. כמו כן היו גם גלים עד כ 70 ס"מ. עקב לחץ הזמן חתרתי ללא הפסקה על החוף ( בהמשך ללא קשר לזמן חתרתי ללא הפסקה ). ההפסקות היחידות היו לשתיית מים ולאכילת חטיף.
המחצית השנייה של הדרך הייתה מתישה אך לפחות הנוף השתנה לטובה. עד אז היה נוף סתמי ונראו על החוף כל מיני שרידי חממות ובקתות ישנות במצב ירוד. כאן החל נוף הררי במקצת מה שנתן מידת מה של דרמטיות והוד, אם כי בעיקר הייתי עסוק בלהתקדם.
הגעתי לעיירה קטנה בשם Kameiros לאחר 32.5 ק"מ ו 5:45 שעות ומיד מצאתי חדר ללילה כך שאוכל לנוח טוב מהיום הלא קל שעבר עלי.
25.09.10 - היום השני
אין ספק שמקלחת , ארוחה ושינה טובה מחדשות את כל האנרגיות, ואכן, קמתי בבוקר כמ חדש, מוכן ליום הארוך המצפה לי.
יצאתי ב 08:45 והתחלתי להתקדם מערב הלכיוון האי חאלקי. הדרך לחאלקי רצופה באיים קטנים כך שלמרות שהמרחק הוא בערך 18 ק"מ זה לא ממש חציה. התקדמתי ופתאום שמתי לב שהשמש לא במקום בו היא אמורה להיות, כלומר אני מתקדם לכיוון הלא נכון.תיקנתי את כיוון החתירה והתחלתי להיות קצת יותר ממוקד. גם ככה יש לי היום יום ארוך ואין צורך להוסיף ק"מ מיותרים.
כשיצאתי לדרך הים היה שקט מאד אך בהמשך היום השתנה המצב מספר פעמים, כמובן גם תלוי בכיוון חתירה שלי.
בבוקר שיצאתי כיוונתי את הסקאג אך בכל זאת הקיאק קצת משך ימינה מה שהיקשה על ההתקדמות. מכיוון שאני לבד אין באפשרותי להרים את הסקאג כך שצריך להמשיך כך. התקרבתי לאי חאלקי והרוח התחזקה לכ 15 קשרים וגם הים התחיל לעלות. אומנם החלטתי לעשות קצת הפסקות אבל מצב הים והמרחק הגדול יחסית גרמו לי לשנות את החלטתי ולהמשיך לחתור. הפסקות היו רק על המים בתוך הקיאק. הטיול הופך לאט לאט למסע. מסע טוב.
החתירה בצד הצפוני של חאלקי היא לאורך מצוק וסלעים חשופים ללא צמחיה מרשימים בעוצמתם. הים די שקט והמקום מוגן למדי מהרוח הדרום מזרחית. מידי פעם כאשר המפרץ גדול יותר מרגישים את הרוח ויש משבי רוח המקשים על החזקת המשוט, אך הים לא מתפתח ולא מעלה גלים.
בקצה המערבי של האי התחלתי את הירידה דרומה ושם כבר הרוח התחזקה לעוצמה של כ 20 קשרים והורגשה מאד. הקיאק שמר על הכיוון בצורה מצויינת, עולה ויורד על הגלים והרגשת היציבות של הקיאק מצוינת. הסלעים ממשיכים להיות חשופים מצמחיה עד אשר נראה פתאום עץ בודד ניצב לו כאילו לא שייך. נקודת היעד שלי היא מפרץ לפני העיר חאלקי אך שהגעתי לשם, ואני כבר מפונק לאחר לילה בצימר, וגיליתי שאין שם מקומות לינה החלטתי להמשיך לעיירה עצמה. כאן קצת הסתובבתי בין כמה חופים עם הקיאק כדי למצוא מקום לינה. הק"מ הנוספים שעשיתי היום יחסכו ממחר.
כך לאחר 46 ק"מ ו 7:38 שעות חתירה יצאתי מהקיאק. מצאתי חדר ממול וסיימתי עוד יום חתירה.
26.09.10 - היום השלישי
יצאתי בשעה 9:05 בבוקר ליום חתירה שאמור להיות לא ארוך במיוחד עקב הק"מ שחסכתי בחתרתי העודפת מאתמול.אך מרחק זה דבר אחד וזמן החתירה זה דבר אחר. מצב הים משנה את הדברים מהקצה אל הקצה. הרוח נשבה בעוצמה של למעלה מ 10 קשרים, לא משהו מיוחד, אבל זה כבר היה בשעה המוקדמת של היציאה כך שנראה שהים הולך להיות עם רוח וגלים הרבה יותר חזקים. המרחק בחזרה לאי רודוס הוא חציה של 11.5 ק"מ ( בקו אווירי זה משהו כמו 10.5 ק"מ) ואמור לקחת כשעתיים או אף פחות. במצב של הים בו הרוח הולכת ומתחזקת והגלים הולכים וגובהים, הדרך התארכה ללמעלה משלוש שעות חשל תירה לא קלה. הגלים הגיעו מפעם לפעם לגובה של מטר ואף יותר והרוח נשבה במהירות של כ 20 קשרים עם משבי רוח במהירות גבוהה יותר. קצב ההתקדמות איטי למדי אם כי אני בכל זאת מתקדם.לאחר הגעתי לרודוס אני מגיע לפינה שם אני פונה לכיוון היעד הנמצא דרום מזרחית. הרוח יורדת והים קצת נרגע אם כי עדיין מפעם לפעם יש משבי רוח חזקים. לאחר כ 28 ק"מ ו 7:15 שעות אני מגיע ליעד והתחלתי לחפש חדר ללילה. אין. הלילה אשן באוהל. על החוף יש מקלחת כך שיכולתי להתקלח. התקנתי את האוהל ולפחות לא הבאתי אותו סתם.
27.09.10 - היום הרביעי
בבוקר קיפלתי את האוהל וארגנתי את הציוד. השינה בלילה לא היתה משהו והתעוררתי די הרבה פעמים. המזרן קצת צר וכבל סיבוב עליו מתעוררים. נראה לי שיש לחשוב על מזרן ירחב יותר.
יצאתי לדרך בשעה 08:35. גלי החוף היו קצת חזקים אם כי לא משהו שיש לדאוג בגינו. מסתבר שהגלים היו חזקים יותר ממה שחשבתי ולאחר שעברתי את הגלים ראיתי שאין מפה ואין ספוג. החלטתי לחזור לחוף בשביל הסיכוי הקלוש שאולי אמצא את המפה או את הספוג או את שניהם. לא, לא מצאתי. המפה הייתה צמודה לסיפון עם גומיה והמסקנה שיש לחורר אותה ולקשור אותה לקיאק ולא רק להצמידה עם הגומי. את הספוג יש להכניס לתוך הקיאק מאחורי המושב כך שיהיה שמור במקום בטוח.
יצאתי שוב לדרך, ללא המפה, אך מכיוון שידעתי את המרחק ומכיוון שהנקודה שאליה רציתי להגיע הייתה מצוינת ב GPS שלי לא הרגשתי עם אובדן המפה בעיה רצינית.
המסלול היום התחלק לשלושה חלקים. הראשון כ 12 ק"מ לכיוון דרום מערב, לאחר מכן כ 10 ק"מ לכיוון דרום מזרח ולבסוף עוד כ 12 ק"מ לכיוון צפון מזרח.
הקטע הראשון לא היה קל מכיוון שהקיאק משך ימינה די בחוזקה והייתי צריך לעבוד קשה כדי לשמור על הכיוון. לאחר כ 4 ק"מ החלטתי לרדת לחוף ולהוריד את הסקאג. זה קצת עזר אם כי עדיין הייתה משיכה קלה. לאחר כשעתיים וחצי של חתירה התחלתי את החלק השני. קו חוף סלעי ורוח צד חזקה עזרה לקיאק לשמור על הכיוון. בקצה החלק הזה ישנו אזור ששם הרבה אנשים גולשים בגלשני רוח ובקייט סרפינג. האזור נחשב עבורם למקום טוב עקב הרוחות החזקות הנושבות במקום.
הקצה נראה כמו אי והחלטתי לחצות בין מה שנראה לי כאי לבין היבשה. לאחר כמחצית הק"מ הבחנתי בלשון יבשה המחברת את היבשה ל"אי" ושברתי החוצה והקפתי את ה"אי".
נכנסתי לחלק השלישי של החתירה וכאן כבר היו גלי גיבוע לא גבוהים מידי ומאד נוחים מבחינתי מכיוון שהגלים עזרו לי להתקדם. נכנסתי לנקודת היעד ושם שאלת אדם שעבד במסעדה בקשר לעיירה הבאה והוא אמר שזה במרחק של 8 ק"מ. אז החלטתי שאני ממשיך. עברו 8 ק"מ ושום דבר. השמונה הפכו ל 12 ק"מ וירדתי לחוף לאחר כ 47 ק"מ ו למעלה מ 7 שעות חתירה. הגעתי לעיירה Genadi. הסתבר לי לאחר בדיקה במפה שאכן העיירה שאמרו לי עליה אכן הייתה במרחק 8 ק"מ אך 4 ק"מ לאורך החוף ועוד 4 ק"מ לתוך היבשה מה שבכל מקרה לא התאים לצרכי.
מצאתי חדר קרוב מאד לחוף.
במקרה הגעתי ביום שבו מתקיימת כל שנה חגיגה לכבוד התיירים. הם מארגנים מטבח ומגישים אוכל לתיירים חינם אין כסף. בשר, דגים, תוספות, סלטים, דברי מתיקה, יין, אוזו, משקאות תוססים. בנוסף להקה מקומית מנגנת מוזיקה יוונית אלא מה, ולאחר מכן הופיעה להקה מקומית בריקודי עם יווניים. מפעם לפעם נורו זיקוקים. היה ממש מעניין, משביע ונעים.
28.09.10 - היום החמישי
שיצאתי בבוקר עוד לא הייתי סגור על התוכנית של היום או שכן הייתי סגור בעניין רק עדיין לא הודיתי בכך כלפי עצמי. מכיוון שביום הקודם חתרתי יותר אז אפשרות אחת הייתה לחתור היום פחות. האפשרות השנייה לחתור את המרחק היומי - 35 ק"מ - אולי עוד קצת ולעצור היכן שיש מקום יישוב. האפשרות השלישית הייתה להשלים את היום הקצר ולהוסיף את החתירה של היום הבא שזה 51 ק"מ. לא החלטתי שיצאתי לדרך אם כי את האפשרות הראשונה פסלתי מייד. בתוכי אני חושב שכבר ידעתי שאני הולך על האפשרות השלישית אבל כדי לא להבהל מהמרחק הגדול עוד העמדתי פנים כאילו האפשרות השנייה קיימת.
מזג האוויר היה מצוין. בשלוש השעות הראשונות גלי הגיבוע הלא גבוהים הבאים מאחור עוזרים לי להתקדם די מהר. עברתי 22 ק"מ ואז הגעתי למפרץ די גדול והחלטתי לחצות אותו ישר ולא ללכת לאורך החוף שנראה גם מבחינת הנוף די משעמם. 15 הק"מ של חציית המפרץ מואטים קמעה עקב גלי צד אך עדיין ההתקדמות הינה בקצב משביע רצון. אני משער שאוכל להשלים את האפשרות השלישית ללא בעיות מיוחדות. העצירות שאני עושה הן בתוך הקיאק על פני המים והם לצורך שתיית מים ומפעם לפעם אכילת חטיף. באופן כללי בזמן החתירה אני כמעט ולא אוכל וגם שתיית המים היא לא בכמויות גדולות מידי. מספר העצירות קטן למדי ומשכן מספר דקות סופרות בלבד. מסע, כבר אמרתי.
לאחר כ 8.5 שעות ו כ 51 ק"מ הגעתי לעיירה Faliraki ותוך זמן קצר מצאתי חדר במלון. צימרים לא היו בקרבת מקום וממש לא הרגשתי רצון אחרי יום ארוך של חתירה להתחיל בחיפושים ארוכים מידי, טוב, קצת פינוק מגיע. בזמן שאני כותב את שעבר עלי היום אני יושב במרפסת החדר במלון המשקיפה אל הים ומרגיש שהכל זז. נראה ש 8.5 שעות בקיאק עושות את זה.
29.09.10 - היום השישי
היום הוא היום האחרון של החתירה. מכיוון שהתחלתי ביום הראשון יותר צפונה ממה שתכננתי אזי היום יהיה קצר יותר ובסה"כ כ 28 ק"מ בלבד. מה שנקרא חצי יום עבודה.
כמו תמיד ביום האחרון יש מין תחושה של מה שנשאר זה משהו ללא שום ייחוד אלא פשוט משהו שצריך לעשות על מנת לסיים.לאחר ארוחת הבוקר יצאתי לדרך בשעה 08:45 לכיוון העיר רודוס והצד הצפון מזרחי של האי. הקצה של האי זה בערך מחצית הדרך של היום. דרך ללא ייחוד כלשהוא.
כשהגעתי לעיר נכנסתי לנמל.ןכאן אפשר היה לראות את העיר הימי ביניימית של רודוס שמהווה את החלק היפה ביותר של יום החתירה. חתרתי קרוב לחומות העיר העתיקה עם המגדלים וצפיתי לכנסיות והמסגד בתוך העיר.
החלק האחרון של המסע היה להגיע לנקודת ההתחלה. עברתי את 28 הק"מ בכ 4.5 שעות חתירה.
ירדתי לחוף וביקשתי מבחור שנפש שם שיצלם אותי, התמונה היחידה שבה אני מצולם.
חיפוש החדר ארך קצת יותר זמן מהרגיל אך לבסוף מצאתי ובנוסף בעלי המקום הסיע אותי לחוף וחזר לבקשתי לאחר שעה, זמן שבו קיפלתי את הקיאק והכנסתי אותו ביחד עם שאר הציוד לתוך שני התיקים.
עוד מסע הגיע סיומו.
סיכום
בזמן המסע נשאלתי אם אני נהנה והשבתי שאין כאן שום עניין של הנאה או סבל. זה פשוט משהו אחר, כמו שנאמר בשיר בשינוי קל - "זה רק אני והקיאק שלי". יש כאן בהחלט אתגר, גם פיזי וגם נפשי. זה בולט במיוחד בזמן הים קשה ו"צריך" להמשיך לחתור גם אם זה קשה, כי מה לעשות, בלי לחתור לא מתקדמים ואם התנועות איטיות אזי ההתקדמות איטית.
הגלים מאיטים את המהירות כמו למשל ביום השלישי שמהירות ההתקדמות שלי הייתה כ 60% בלבד ממהירות ההתקדמות שלי ברוב הימים האחרים. המאמץ לעומת זאת היה רב.
גם ביום הראשון החלק האחרון שלו היה קשה לי מאד עקב העייפות מהלילה הקצר והרכבת הקיאק. המסלול היה ארוך מהמתוכנן והדרך נראתה שאינה נגמרת. היה "קל" לוותר ולרדת לחוף ולקבוע את חניית היום הראשון לאותו מקום שהגעת אליו. אבל לא וויתרתי, ואפשר לומר שחרקתי שיניים והמשכתי כדי להגיע לנקודה שאליה תכננתי להגיע.
יש בהחלט סיפוק מהשלמת ההקפה אף ביום אחד פחות מהמתוכנן.
הדרך נותנת שקט, בלי משימות וטרדות של היומיום, בלי דברים "שצריך" לעשות.
אפשר לומר שיש כאן משהו מדיטטיבי.
סיכום מרחקים וזמנים
יום מרחק זמן מהירות ממוצעת מרחק מצטבר זמן מצטבר מהירות ממוצעת מצטברת
1 32.50 5:45 5.65 32.50 5:45 5.65
2 46.06 7:38 6.03 78.57 13:23 5.87
3 28.11 7:14 3.89 106.07 20:37 5.144 47.65 7:22 6.47 153.72 27:59 5.48
5 50.89 8:28 6.01 204.61 36:27 5.61
6 28.11 4:23 6:41 232.72 40:50 5.70
קישור למפה
http://connect.garmin.com/activity/51255391
קישור לתמונות
http://picasaweb.google.com/odzamir/2010#
